רש"י על כתובות ה׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור כתובות ה׳ ב:א׳
1 יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאׇזְנָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵידוֹת? מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּמְחַלְּקָן, כׇּל חֲדָא וַחֲדָא לְמִילְּתַיהּ עֲבִידָא. דְּאָמַר מָר: זוֹ זֶרֶת. זוֹ קְמִיצָה. זוֹ אַמָּה. זוֹ אֶצְבַּע. זֶה גּוּדָל.
פירוש רש"י על כתובות ה׳ ב:א׳
1 יניח אצבעו - שהיא שפוייה כיתד:
2 מ"ט - כלומר במאי דומות כיתידות:
3 אי נימא דמחלקן - שמחולקות זו מזו ואינן מחוברות יחד:
4 חדא חדא למילתיה - קושיא היא כל אחת יש בה צורך ואף בצורכי גבוה:
5 זו זרת - מן הקטנה מודדין זרת של חושן:
6 זו קמיצה - מאצבע שאצל הקטנה מתחילין לקמוץ חופה שלש אצבעות על פס ידו הקמיצה והאמה והאצבע וקומץ:
7 זו אמה - מהגדולה מודדין אמת בנין ואמת כלים:
8 זו אצבע - למתן דמים של חטאת דכתיב ביה באצבעו ויקרא ד:
9 זה גודל - לבהן יד דאהרן שם ח ודמצורע שם יד: